הגדרת רשתות למכשירים מנוהלים (Wi-Fi, ‏ Ethernet, ‏ VPN, סלולר)

אתם יכולים להוסיף באופן אוטומטי רשתות Wi-Fi שהוגדרו למכשירים ניידים ולמכשירי ChromeOS.

דרישות נוספות לרשת Wi-Fi במכשירים ניידים:

• במכשירי Android, רשתות Wi-Fi נוספות מסוג 802.1x נתמכות רק במכשירי Android מגרסה 4.3 ואילך.
• במכשירי iOS מנוהלים, יש תמיכה בפרוטוקולי האימות הבאים: Protected Extensible Authentication Protocol (PEAP),‏ Lightweight Extensible Authentication Protocol (LEAP),‏ Transport Layer Security (TLS) ו-Tunneled Transport Layer Security (TTLS).

הערה: מכשיר נייד תמיד מקבל בירושה את הגדרות רשת ה-Wi-Fi של המשתמש. לכן, אפשר לקבוע הגדרות רשת למכשירים ניידים רק לפי יחידה ארגונית.

הוספת רשת Wi-Fi

לפני שמתחילים:אם צריכים להגדיר מחלקה או צוות עבור ההגדרה הזאת, עוברים אל הוספת יחידה ארגונית.

1. במסוף Google Admin, נכנסים לתפריט מכשירים רשתות.

   מעבר ל"רשתות"

   נדרשת הרשאת אדמין להגדרות של מכשיר משותף.

2. (אופציונלי) כדי להחיל את ההגדרה רק על מחלקה או על צוות, בצד, בוחרים יחידה ארגונית.
3. לוחצים על יצירת רשת Wi-Fi. אם כבר הגדרתם רשת Wi-Fi, לוחצים על Wi-Fi הוספת Wi-Fi.
4. בקטע גישה לפלטפורמה, בוחרים את פלטפורמות המכשירים שיכולות להשתמש ברשת הזו.
5. בקטע Details, מזינים את הפרטים הבאים:
   1. שם – שם לרשת ה-Wi-Fi שמשמש להפניה אליה במסוף Admin. השם לא חייב להיות זהה למזהה של מערך השירות של הרשת (SSID).
   2. ‫SSID – ה-SSID של רשת Wi-Fi. SSID הוא תלוי אותיות רישיות.
   3. (אופציונלי) אם הרשת שלכם לא משדרת את ה-SSID שלה, סמנו את התיבה ה-SSID הזה לא משודר.
   4. (אופציונלי) כדי לחבר מכשירים לרשת הזו באופן אוטומטי כשהיא זמינה, מסמנים את התיבה חיבור אוטומטי.
   5. סוג אבטחה – בוחרים סוג אבטחה לרשת.

      הערה: פרוטוקול Dynamic WEP ‏ (802.1x) נתמך רק במכשירי ChromeOS. בטאבלטים עם Android שמשמשים במהדורת Education, אי אפשר להשתמש ב-WPA/WPA2/WPA3 Enterprise‏ (802.1x) במהלך הגדרת הטאבלט של התלמיד, אבל אפשר להגדיר אותו באופן ידני אחרי שרושמים את הטאבלטים.

      השלבים הבאים תלויים בסוג האבטחה שתבחרו.

6. (אופציונלי) לסוגי האבטחה WEP (לא מאובטח) ו-WPA/WPA2/WPA3, מזינים ביטוי סיסמה לאבטחת הרשת.
7. (אופציונלי) ברשתות WPA/WPA2/WPA3 Enterprise (802.1x) ו-Dynamic WEP (802.1x), בוחרים EAP לרשת ומגדירים את האפשרויות הבאות:
   1. ל-PEAP:
      1. (אופציונלי) בוחרים את הפרוטוקול הפנימי שבו רוצים להשתמש. האפשרות אוטומטי מתאימה לרוב ההגדרות.
      2. (אופציונלי) בשדה זהות חיצונית, מזינים את זהות המשתמש שתוצג לפרוטוקול החיצוני של הרשת. הזהות תומכת במשתנים של שמות משתמשים.
      3. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתנים של שם משתמש.
      4. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא גלוי אחרי ששומרים את ההגדרה.
      5. (חובה ב-Android בגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי) בוחרים רשות אישורים של השרת.
         הערה: ב-Android מגרסה 13 ואילך, אין תמיכה באפשרויות רשויות אישורים שמוגדרות כברירת המחדל של המערכת ולא לבדוק (לא מאובטח).
      6. (חובה ב-Android בגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי אבל מומלץ) בשדה סיומות אתרים מתאימות לאישור השרת, מזינים סיומת אחת או יותר.
         הערה: המכשיר מתחבר לרשת ה-Wi-Fi רק אם השם הנפוץ (CommonName) של נושא האישור של שרת האימות או שם ה-DNS של השם החלופי של הנושא (SubjectAlternativeName) תואמים לאחת מהסיומות שציינתם.
   2. ב-LEAP:
      1. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתנים של שם משתמש.
      2. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא גלוי אחרי ששומרים את ההגדרה.
   3. ל-EAP-TLS:
      1. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתנים של שם משתמש.
      2. (חובה ב-Android בגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי) בוחרים רשות אישורים של השרת.
         הערה: ב-Android מגרסה 13 ואילך, אין תמיכה באפשרויות רשויות אישורים שמוגדרות כברירת המחדל של המערכת ולא לבדוק (לא מאובטח).
      3. (חובה ב-Android בגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי אבל מומלץ) בשדה סיומות אתרים מתאימות לאישור השרת, מזינים סיומת אחת או יותר.
         הערה: המכשיר מתחבר לרשת ה-Wi-Fi רק אם השם הנפוץ (CommonName) של נושא האישור של שרת האימות או שם ה-DNS של השם החלופי של הנושא (SubjectAlternativeName) תואמים לאחת מהסיומות שציינתם.
      4. בוחרים אפשרות בשדה סוג ההקצאה:
         • פרופיל SCEP – בוחרים את פרופיל ה-SCEP שרוצים להחיל על הרשת הזו. מידע נוסף
         • תבנית אישור – מזינים כתובת URL של רישום לקוח. מזינים ערך אחד או יותר בשדה תבנית מנפיק או תבנית נושא.
           כל ערך שמציינים חייב להיות זהה לערך המתאים באישור. אם הערכים לא זהים, לא נעשה שימוש באישור. השרת צריך לספק את האישור עם תג ה-keygen של HTML5.
   4. ל-EAP-TTLS:
      1. (אופציונלי) בוחרים את הפרוטוקול הפנימי שבו רוצים להשתמש. האפשרות האוטומטית מתאימה לרוב ההגדרות.
      2. (אופציונלי) בשדה זהות חיצונית, מזינים את זהות המשתמש שתוצג לפרוטוקול החיצוני של הרשת. הזהות תומכת במשתנים של שמות משתמשים.
      3. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתנים של שם משתמש.
      4. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא גלוי אחרי ששומרים את ההגדרה.
      5. (חובה ב-Android בגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי) בוחרים רשות אישורים של השרת.
         הערה: ב-Android מגרסה 13 ואילך, אין תמיכה באפשרויות רשויות אישורים שמוגדרות כברירת המחדל של המערכת ולא לבדוק (לא מאובטח).
      6. (חובה ב-Android בגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי אבל מומלץ) בשדה סיומות אתרים מתאימות לאישור השרת, מזינים סיומת אחת או יותר.
         הערה: המכשיר מתחבר לרשת ה-Wi-Fi רק אם השם הנפוץ (CommonName) של נושא האישור של שרת האימות או שם ה-DNS של השם החלופי של הנושא (SubjectAlternativeName) תואמים לאחת מהסיומות שציינתם.
   5. ל-EAP-PWD:
      1. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתנים של שם משתמש.
      2. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא גלוי אחרי ששומרים את ההגדרה.
8. (אופציונלי) מסמנים את התיבה אפשר להגדיר כתובת IP במכשיר (ChromeOS בלבד).
9. קובעים את ההגדרות של שרת ה-Proxy ברשת:
   1. בוחרים סוג של שרת proxy:
      • חיבור ישיר לאינטרנט – מאפשר גישה ישירה לאינטרנט לכל האתרים בלי להשתמש בשרת proxy. הערה: אין תמיכה בחיבור ישיר לאינטרנט בטאבלטים עם Android שמשתמשים בהם במהדורת Education.
      • הגדרה ידנית של שרת proxy – מגדירים שרת proxy לכל הדומיינים או כתובות ה-IP, או לחלק מהם:
        1. בוחרים מצב Proxy ל-HTTP. אפשר להגדיר רק את מארח ה-SOCKS, מארח Proxy ל-HTTP אחד לכל הפרוטוקולים או מארחי Proxy שונים ל-HTTP לפרוטוקולים.
        2. לכל מארח, מזינים את כתובת ה-IP של שרת המארח ואת מספר היציאה שבה רוצים להשתמש.
        3. כדי לעקוף את שרת ה-proxy (לא זמין לתנועה במכשירי iOS) ולא להשתמש ב-proxy בדומיינים או בכתובות IP מסוימים, בשדה דומיינים ללא proxy מזינים אותם כרשימה מופרדת בפסיקים ללא רווחים.
           אפשר להשתמש בתווים כלליים לחיפוש עם שמות דומיינים. לדוגמה, כדי להוסיף את כל הווריאציות של google.com, מזינים *google.com*.
           כדי לציין טווח של כתובות IP, משתמשים בסימון CIDR, למשל 192.168.0.0/16. עם זאת, אין תמיכה בשילוב של תווים כלליים לחיפוש וסימון CIDR, כמו 192.168.1.*/24.
           כללים למעקף שרת proxy לפי טווח IP חלים רק על כתובות IP מילוליות בכתובות URL.
      • הגדרה אוטומטית של שרת proxy – משתמשים בקובץ הגדרה אוטומטית של שרת proxy‏ (‎.pac) כדי לקבוע באיזה שרת proxy להשתמש. מזינים את כתובת ה-URL של קובץ ה-PAC.
      • גילוי אוטומטי של שרת proxy לאינטרנט (WPAD) – מאפשר למכשירים לגלות באיזה שרת proxy להשתמש.
   2. אם אתם משתמשים בשרת proxy מאומת, הוסיפו את כל שמות המארחים שמופיעים ברשימה הזו לרשימת ההיתרים.
      הערה: מערכת ChromeOS תומכת בשרתי proxy מאומתים לתנועה בדפדפן בלבד. מערכת ChromeOS לא תומכת בשרתי proxy מאומתים לתנועה שלא מגיעה ממשתמשים, או לתנועה שמגיעה מאפליקציות ל-Android או ממכונות וירטואליות.
10. ‫(אופציונלי) בקטע "הגדרות DNS", מבצעים את הפעולות הבאות:
    1. מוסיפים את שרתי ה-DNS הסטטיים.
       מזינים כתובת IP אחת בכל שורה. אם רוצים להשתמש בשרתי DNS מ-DHCP, יש להשאיר את השורה ריקה.
    2. מגדירים את הדומיינים לחיפוש מותאם אישית.
       צריך להזין דומיין אחד בכל שורה. כדי להשתמש בערכים מ-DHCP, צריך להשאיר את השדה ריק.
11. בקטע זיהוי פורטלים שבויים, בוחרים אפשרות:
    • זיהוי פורטלים שבויים מושבת – זו הגדרת ברירת המחדל. מערכת ChromeOS לא מזהה דפי כניסה ברשתות מנוהלות שמוגדרות במסוף Admin. המשתמשים לא מתבקשים להיכנס לרשת.
    • זיהוי פורטלים שבויים מופעל – מערכת ChromeOS מזהה דפי כניסה. המשתמשים מתבקשים להיכנס לרשת. כברירת מחדל, יש בקשה לבדיקת תקינות גם בכתובות URL מסוג HTTPS וגם מסוג HTTP. אם צריך, מסמנים את התיבה בקשה לבדיקת תקינות של האתר כשכתובת ה-URL היא מסוג HTTP בלבד.
12. לוחצים על שמירה. לחלופין, אפשר ללחוץ על שינוי מברירת המחדל לגבי יחידה ארגונית מסוימת.

    אם מאוחר יותר רוצים לשחזר את הערך שעבר בירושה, לוחצים על ירושה.

אחרי שמוסיפים את ההגדרה, היא מופיעה בקטע Wi-Fi עם השם, ה-SSID והפלטפורמות שבהן היא מופעלת. בעמודה מופעל ב, ההגדרה מופעלת בפלטפורמות עם סמלים כחולים ומושבתת בפלטפורמות עם סמלים אפורים. אפשר גם להצביע על כל סמל כדי לבדוק את הסטטוס שלו.

הערות נוספות על הגדרת רשתות Wi-Fi

• אחרי שמגדירים רשת Wi-Fi ולפני שמשנים את הסיסמה, צריך להגדיר רשת אחרת כדי שהמשתמשים יקבלו את הגדרות ה-Wi-Fi המעודכנות במכשירים שלהם.
• יכול להיות שיעבור זמן מה עד שמכשירי Android יזהו רשתות מוסתרות.

לפני שמתחילים:אם צריכים להגדיר מחלקה או צוות עבור ההגדרה הזאת, עוברים אל הוספת יחידה ארגונית.

1. במסוף Google Admin, נכנסים לתפריט מכשירים רשתות.

   מעבר ל"רשתות"

   נדרשת הרשאת אדמין להגדרות של מכשיר משותף.

2. (אופציונלי) כדי להחיל את ההגדרה רק על מחלקה או על צוות, בצד, בוחרים יחידה ארגונית.
3. לוחצים על יצירת רשת אתרנט. אם כבר הגדרתם רשת אתרנט, לוחצים על אתרנט הוספת אתרנט.
4. בקטע גישה לפלטפורמה, בוחרים את פלטפורמות המכשירים שיכולות להשתמש ברשת הזו.
5. בקטע Details, מזינים את הפרטים הבאים:
   1. שם – שם לרשת האתרנט שמשמש להפניה אליה במסוף Admin.
   2. אימות – בוחרים את שיטת האימות שבה רוצים להשתמש, ללא או Enterprise‏ (802.1X).
6. אם בחרתם באפשרות Enterprise (802.1X)‎, בוחרים EAP ומגדירים את האפשרויות הבאות:
   1. ל-PEAP:
      1. (אופציונלי) בוחרים את הפרוטוקול הפנימי שבו רוצים להשתמש. האפשרות אוטומטי מתאימה לרוב ההגדרות.
      2. (אופציונלי) בשדה זהות חיצונית, מזינים את זהות המשתמש שתוצג לפרוטוקול החיצוני של הרשת. הזהות תומכת במשתנים של שמות משתמשים.
      3. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתנים של שם משתמש.
      4. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא גלוי אחרי ששומרים את ההגדרה.
      5. (חובה ב-Android בגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי) בוחרים רשות אישורים של השרת.
         הערה: ב-Android מגרסה 13 ואילך, אין תמיכה באפשרויות רשויות אישורים שמוגדרות כברירת המחדל של המערכת ולא לבדוק (לא מאובטח).
      6. (חובה ב-Android בגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי אבל מומלץ) בשדה סיומות אתרים מתאימות לאישור השרת, מזינים סיומת אחת או יותר.
         הערה: המכשיר מתחבר לרשת ה-Ethernet רק אם השם הנפוץ (CommonName) של נושא האישור של שרת האימות או שם ה-DNS של השם החלופי של הנושא (SubjectAlternativeName) תואמים לאחת מהסיומות שציינתם.
   2. ב-LEAP:
      1. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתנים של שם משתמש.
      2. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא גלוי אחרי ששומרים את ההגדרה.
   3. ל-EAP-TLS:
      1. בקטע גרסת TLS מקסימלית, בוחרים את הגרסה הגבוהה ביותר של פרוטוקול Transport Layer Security ‏ (TLS) שאפשר להשתמש בה בחיבורי אתרנט.
      2. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתנים של שם משתמש.
      3. (חובה ב-Android בגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי) בוחרים רשות אישורים של השרת.
         הערה: ב-Android מגרסה 13 ואילך, אין תמיכה באפשרויות רשויות אישורים שמוגדרות כברירת המחדל של המערכת ולא לבדוק (לא מאובטח).
      4. (חובה ב-Android בגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי אבל מומלץ) בשדה סיומות אתרים מתאימות לאישור השרת, מזינים סיומת אחת או יותר.
         הערה: המכשיר מתחבר לרשת ה-Ethernet רק אם השם הנפוץ (CommonName) של נושא האישור של שרת האימות או שם ה-DNS של השם החלופי של הנושא (SubjectAlternativeName) תואמים לאחת מהסיומות שציינתם.
      5. בוחרים אפשרות בשדה סוג ההקצאה:
         • פרופיל SCEP – בוחרים את פרופיל ה-SCEP שרוצים להחיל על הרשת הזו. מידע נוסף
         • תבנית אישור – מזינים כתובת URL של רישום לקוח. מזינים ערך אחד או יותר בשדה תבנית מנפיק או תבנית נושא.
           כל ערך שמציינים חייב להיות זהה לערך המתאים באישור. אם הערכים לא זהים, לא נעשה שימוש באישור. השרת צריך לספק את האישור עם תג ה-keygen של HTML5.
   4. ל-EAP-TTLS:
      1. (אופציונלי) בוחרים את הפרוטוקול הפנימי שבו רוצים להשתמש. האפשרות האוטומטית מתאימה לרוב ההגדרות.
      2. (אופציונלי) בשדה זהות חיצונית, מזינים את זהות המשתמש שתוצג לפרוטוקול החיצוני של הרשת. הזהות תומכת במשתנים של שמות משתמשים.
      3. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתנים של שם משתמש.
      4. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא גלוי אחרי ששומרים את ההגדרה.
      5. (חובה ב-Android בגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי) בוחרים רשות אישורים של השרת.
         הערה: ב-Android מגרסה 13 ואילך, אין תמיכה באפשרויות רשויות אישורים שמוגדרות כברירת המחדל של המערכת ולא לבדוק (לא מאובטח).
      6. (חובה ב-Android בגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי אבל מומלץ) בשדה סיומות אתרים מתאימות לאישור השרת, מזינים סיומת אחת או יותר.
         הערה: המכשיר מתחבר לרשת ה-Ethernet רק אם השם הנפוץ (CommonName) של נושא האישור של שרת האימות או שם ה-DNS של השם החלופי של הנושא (SubjectAlternativeName) תואמים לאחת מהסיומות שציינתם.
   5. ל-EAP-PWD:
      1. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתנים של שם משתמש.
      2. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא גלוי אחרי ששומרים את ההגדרה.
7. (אופציונלי) מסמנים את התיבה אפשר להגדיר כתובת IP במכשיר (ChromeOS בלבד).
8. קובעים את ההגדרות של שרת ה-Proxy ברשת:
   1. בוחרים סוג של שרת proxy:
      • חיבור ישיר לאינטרנט – מאפשר גישה ישירה לאינטרנט לכל האתרים בלי להשתמש בשרת proxy. הערה: אין תמיכה בחיבור ישיר לאינטרנט בטאבלטים עם Android שמשתמשים בהם במהדורת Education.
      • הגדרה ידנית של שרת proxy – מגדירים שרת proxy לכל הדומיינים או כתובות ה-IP, או לחלק מהם:
        1. בוחרים מצב Proxy ל-HTTP. אפשר להגדיר רק את מארח ה-SOCKS, מארח Proxy ל-HTTP אחד לכל הפרוטוקולים או מארחי Proxy שונים ל-HTTP לפרוטוקולים.
        2. לכל מארח, מזינים את כתובת ה-IP של שרת המארח ואת מספר היציאה שבה רוצים להשתמש.
        3. כדי לעקוף את שרת ה-proxy (לא זמין לתנועה במכשירי iOS) ולא להשתמש ב-proxy בדומיינים או בכתובות IP מסוימים, בשדה דומיינים ללא proxy מזינים אותם כרשימה מופרדת בפסיקים ללא רווחים. אפשר להשתמש בתווים כלליים לחיפוש. לדוגמה, כדי להוסיף את כל הווריאציות של google.com, מזינים *google.com*.
      • הגדרה אוטומטית של שרת proxy – משתמשים בקובץ הגדרה אוטומטית של שרת proxy‏ (‎.pac) כדי לקבוע באיזה שרת proxy להשתמש. מזינים את כתובת ה-URL של קובץ ה-PAC.
      • גילוי אוטומטי של שרת proxy לאינטרנט (WPAD) – מאפשר למכשירים לגלות באיזה שרת proxy להשתמש.
   2. אם אתם משתמשים בשרת proxy מאומת, הוסיפו לרשימת ההיתרים את כל שמות המארחים שמופיעים ברשימה הזו.
      הערה: מערכת ChromeOS תומכת בשרתי proxy מאומתים לתנועה בדפדפן בלבד. מערכת ChromeOS לא תומכת בשרתי proxy מאומתים לתנועה שלא מגיעה ממשתמשים, או לתנועה שמגיעה מאפליקציות ל-Android או ממכונות וירטואליות.
9. ‫(אופציונלי) בקטע "הגדרות DNS", מבצעים את הפעולות הבאות:
   1. מוסיפים את שרתי ה-DNS הסטטיים.
      מזינים כתובת IP אחת בכל שורה. אם רוצים להשתמש בשרתי DNS מ-DHCP, יש להשאיר את השורה ריקה.
   2. מגדירים את הדומיינים לחיפוש מותאם אישית.
      צריך להזין דומיין אחד בכל שורה. כדי להשתמש בערכים מ-DHCP, צריך להשאיר את השדה ריק.
10. לוחצים על שמירה. לחלופין, אפשר ללחוץ על שינוי מברירת המחדל לגבי יחידה ארגונית מסוימת.

    אם מאוחר יותר רוצים לשחזר את הערך שעבר בירושה, לוחצים על ירושה.

אחרי שמוסיפים את ההגדרה, היא מופיעה בקטע אתרנט עם השם, ה-SSID והפלטפורמות שבהן היא מופעלת. בעמודה מופעל ב, ההגדרה מופעלת בפלטפורמות עם סמלים כחולים ומושבתת בפלטפורמות עם סמלים אפורים. אפשר גם להצביע על כל סמל כדי לבדוק את הסטטוס שלו.

הערה: בגלל מגבלות הגדרה, מערכת ChromeOS תומכת רק בפרופיל אחד של רשת אתרנט.

מורידים את האפליקציה מחנות האינטרנט של Chrome. אתם יכולים להתקין ולהגדיר אפליקציות VPN של צד שלישי כמו כל אפליקציית Chrome אחרת. פרטים נוספים זמינים במאמר הגדרת כללי מדיניות של Chrome לאפליקציה אחת.

למכשירי ChromeOS מנוהלים ולמכשירים אחרים עם ChromeOS.

לפני שמתחילים:אם צריכים להגדיר מחלקה או צוות עבור ההגדרה הזאת, עוברים אל הוספת יחידה ארגונית.

1. במסוף Google Admin, נכנסים לתפריט מכשירים רשתות.

   מעבר ל"רשתות"

   נדרשת הרשאת אדמין להגדרות של מכשיר משותף.

2. (אופציונלי) כדי להחיל את ההגדרה רק על מחלקה או על צוות, בצד, בוחרים יחידה ארגונית.
3. לוחצים על יצירת רשת VPN.
4. בוחרים פלטפורמה כדי לאפשר גישה ל-VPN הזה.
5. מזינים את פרטי ה-VPN:
   1. שם – שם ל-VPN שמשמש להפניה אליו במסוף Admin.
   2. מארח מרוחק – כתובת ה-IP או שם המארח המלא של השרת שמספק גישה ל-VPN בתיבה "מארח מרוחק".
   3. (אופציונלי) כדי לחבר מכשירים ל-VPN הזה באופן אוטומטי, מסמנים את התיבה חיבור אוטומטי.
   4. סוג VPN – בוחרים סוג VPN.
      הערה: מסוף Admin יכול להעביר רק הגדרות מסוימות של OpenVPN. לדוגמה, הוא לא יכול לדחוף תצורות עבור רשתות OpenVPN עם אימות TLS.
   5. אם בחרתם באפשרות L2TP over IPsec with מפתח ששותף מראש:
      1. מזינים את המפתח ששותף מראש שנדרש כדי להתחבר ל-VPN. הערך הזה לא גלוי אחרי ששומרים את ההגדרה.
      2. מזינים שם משתמש כדי להתחבר ל-VPN. שם המשתמש תומך במשתני שם משתמש.
      3. (אופציונלי) מזינים סיסמה. אם משתמשים במשתנה של שם משתמש, לא צריך להזין סיסמה. הערה: הערך הזה לא גלוי אחרי ששומרים את ההגדרה.
   6. אם בחרתם באפשרות OpenVPN:
      1. (אופציונלי) מזינים את היציאה שבה רוצים להשתמש כשמתחברים למארח המרוחק.
      2. בוחרים את הפרוטוקול שבו רוצים להשתמש לתנועה ב-VPN.
      3. בוחרים אילו רשויות לאשר כשמאמתים את האישור שסופק על ידי החיבור לרשת.
         בוחרים מתוך האישורים שהעליתם.
      4. אם השרת דורש אישורי לקוח, מסמנים את התיבה שימוש בכתובת URL של רישום לקוח. בוחרים אפשרות בשדה סוג ההקצאה:
         • פרופיל SCEP – בוחרים את פרופיל ה-SCEP שרוצים להחיל על הרשת הזו. מידע נוסף
         • תבנית אישור – מזינים כתובת URL של רישום לקוח. מזינים ערך אחד או יותר בשדה תבנית מנפיק או תבנית נושא.
           כל ערך שמציינים חייב להיות זהה לערך המתאים באישור. אם הערכים לא זהים, לא נעשה שימוש באישור. השרת צריך לספק את האישור עם תג ה-keygen של HTML5.
6. בשדה שם משתמש, מזינים את שם המשתמש ב-OpenVPN (תומך במשתני שם משתמש). כדי לדרוש פרטי כניסה של משתמשים ספציפיים בכניסה לחשבון, משאירים את השדה ריק.
7. בשדה סיסמה, מזינים את הסיסמה של OpenVPN. אם רוצים לדרוש פרטי כניסה של משתמשים ספציפיים בכניסה, משאירים את השדה ריק.
8. קובעים את ההגדרות של שרת ה-Proxy ברשת:
   1. בוחרים סוג של שרת proxy:
      • חיבור ישיר לאינטרנט – מאפשר גישה ישירה לאינטרנט לכל האתרים בלי להשתמש בשרת proxy.
      • הגדרה ידנית של שרת proxy – מגדירים שרת proxy לכל הדומיינים או כתובות ה-IP, או לחלק מהם:
        1. בוחרים מצב Proxy ל-HTTP. אפשר להגדיר רק את מארח ה-SOCKS, מארח Proxy ל-HTTP אחד לכל הפרוטוקולים או מארחי Proxy שונים ל-HTTP לפרוטוקולים.
        2. לכל מארח, מזינים את כתובת ה-IP של שרת המארח ואת מספר היציאה שבה רוצים להשתמש.
        3. כדי לעקוף את שרת ה-proxy (לא זמין לתנועה במכשירי iOS) ולא להשתמש ב-proxy בדומיינים או בכתובות IP מסוימים, מזינים אותם בשדה "דומיינים ללא proxy" כרשימה מופרדת בפסיקים ללא רווחים. אפשר להשתמש בתווים כלליים לחיפוש. לדוגמה, כדי להוסיף את כל הווריאציות של google.com, מזינים *google.com*.
      • הגדרה אוטומטית של שרת proxy – משתמשים בקובץ הגדרה אוטומטית של שרת proxy‏ (‎.pac) כדי לקבוע באיזה שרת proxy להשתמש. מזינים את כתובת ה-URL של קובץ ה-PAC.
      • גילוי אוטומטי של שרת proxy לאינטרנט (WPAD) – מאפשר למכשירים לגלות באיזה שרת proxy להשתמש.
9. לוחצים על שמירה. לחלופין, אפשר ללחוץ על שינוי מברירת המחדל לגבי יחידה ארגונית מסוימת.

   אם מאוחר יותר רוצים לשחזר את הערך שעבר בירושה, לוחצים על ירושה.

אחרי שמוסיפים את ההגדרה, היא מופיעה בקטע VPN עם השם, ה-SSID והפלטפורמות שבהן היא מופעלת. בעמודה מופעל ב, ההגדרה מופעלת בפלטפורמות עם סמלים כחולים ומושבתת בפלטפורמות עם סמלים אפורים. אפשר גם להצביע על כל סמל כדי לבדוק את הסטטוס שלו.

למכשירים עם ChromeOS בגרסה 101 ואילך.

המשתמשים יכולים להשתמש ב-eSIM במכשירי ChromeOS במקום בכרטיס SIM פיזי.

לפני שמתחילים

• כדי להחיל את ההגדרה על משתמשים מסוימים, צריך לשייך את החשבונות שלהם ליחידה ארגונית.
• רישום של מכשירי ChromeOS.
• לרכוש חבילות גלישה ב-eSIM מספק הסלולר.
• פונים לספק הסלולר ומבקשים את כתובת ה-URL להפעלה שצריך להזין במסוף Admin במהלך ההגדרה. אם צריך או אם הם מבקשים, אתם יכולים להוריד רשימה של מכשירי ChromeOS ולשלוח אותה אליהם. קובץ ה-CSV שאתם מורידים כולל את פרטי ה-MEID/IMEI וה-EID שהספק צריך. פרטים נוספים מופיעים במאמר בנושא צפייה בפרטים של מכשיר ChromeOS.
• יש תמיכה ב-eSIM במכשירי ChromeOS שמבוססים על פלטפורמת Qualcomm 7C או GL-850, כל עוד ה-OEM מספק כרטיס eSIM נפרד מפלסטיק בחריץ ה-SIM.

איך

1. במסוף Google Admin, נכנסים לתפריט מכשירים רשתות.

   מעבר ל"רשתות"

   נדרשת הרשאת אדמין להגדרות של מכשיר משותף.

2. (אופציונלי) כדי להחיל את ההגדרה רק על מחלקה או על צוות, בצד, בוחרים יחידה ארגונית.
3. לוחצים על יצירת רשת סלולרית.
4. בקטע גישה לפלטפורמה, מסמנים את התיבה מופעל ליד מכשירי Chromebook (לפי מכשיר).
   • אם תבטלו את הסימון של התיבה "מופעל" בשלב מאוחר יותר, הרשתות הקיימות שמשויכות להגדרה הזו יהפכו ללא מנוהלות. אתם יכולים להשתמש באפשרות "איפוס ה-eSIM" כדי להסיר באופן סופי פרופילי eSIM ממכשירים. מידע על הפרטים של מכשיר ChromeOS
5. בקטע Details, מזינים את הפרטים הבאים:
   • שם: שם לרשת הסלולרית שמשמש להפניה אליה במסוף Admin.
   • בוחרים באחת מהאפשרויות הבאות:
     • ‫SMDP+ URL: קוד ההפעלה של ה-eSIM, כתובת ה-URL של SMDP+‎, שמשמשת להפעלת פרופיל ה-eSIM של המכשיר. צריך להשתמש בפורמט הזה: LPA:1$SMDP_SERVER_ADDRESS$OPTIONAL_MATCHING_ID
     • כתובת ה-URL של SMDS: קוד ההפעלה של ה-eSIM, כתובת ה-URL של SMDS, שמשמשת להפעלת פרופיל ה-eSIM של המכשיר. צריך להשתמש בפורמט הזה: LPA:1$SMDS_SERVER_ADDRESS$
6. לוחצים על שמירה.

טיפ: אחרי ששומרים את הרשת, אי אפשר לשנות את SM-DP+‎ ל-SM-DS או להיפך, ואי אפשר לשנות את קוד ההפעלה.

המדיניות של כתובת ה-SMDP+‎ משמשת רק להפעלה ולא מזהה את פרופיל הסלולר עצמו. אחרי שמפעילים ומגדירים פרופיל eSIM במכשיר, הדרך היחידה להסיר את הפרופיל היא לאפס את ה-eSIM. מידע על הפרטים של מכשיר ChromeOS

במכשירי Chrome ו-Android, אתם יכולים להגדיר שהמכשיר ינסה להתחבר באופן אוטומטי לרשת מאובטחת באמצעות שם משתמש או פרטי כניסה שצוינו במדיניות. לדוגמה, אפשר לציין שצריך להשתמש בשם המשתמש או בכתובת האימייל המלאה של משתמש שמחובר לחשבון, כך שהמשתמשים יצטרכו לספק רק את הסיסמה שלהם כדי לאמת את הזהות.

כדי להשתמש בתכונה הזו במכשירי ChromeOS, צריך לציין את אחד מהמשתנים הבאים בתיבות שם משתמש או זהות חיצונית במהלך ההגדרה של Enterprise (802.1x), ‏ WPA/WPA2/WPA3 Enterprise (802.1x), ‏ Dynamic WEP (802.1x) או VPN.

במהלך הגדרת 802.1x במכשירים עם ChromeOS, אם צוין המשתנה ${PASSWORD}, הסיסמה הנוכחית של המשתמש משמשת לכניסה. אחרת, המשתמשים מתבקשים להזין את הסיסמה שלהם כדי להיכנס לחשבון.

מזינים את הטקסט של המשתנה בדיוק כמו שהוא מופיע בעמודה "משתנה" בטבלה שלמטה. לדוגמה, מזינים ${LOGIN_ID} כדי להנחות את המערכת להחליף את המשתנה הזה בערך שלו, jsmith.

שימו לב:

• ‫${CERT_SAN_EMAIL} ו-${CERT_SAN_UPN} קוראים רק את X509v3 Subject Alternate Name מהאישור. באופן ספציפי, הם לא קוראים שדות מהשדה Subject Name (שם הנושא).
• אם באישור הלקוח חסרים השדות שצוינו להחלפה, לא תתבצע החלפה והמשתנה המילולי של המחרוזת יישאר בשדה הזהות.
• החלפה מבוססת-אישור פועלת רק ב-Wi-Fi. הוא לא פועל ב-VPN.
• ב-Chrome מגרסה 68 ואילך, החיבור והאימות האוטומטיים באמצעות המשתנה ${PASSWORD} פועלים בכל המכשירים. בגרסאות Chrome 66 ו-67, היא פועלת רק במכשירים רשומים.

אתם יכולים להגדיר את מכשירי ChromeOS או מכשירים אחרים עם מערכת ההפעלה ChromeOS כך שיתחברו לרשת באופן אוטומטי. כשמפעילים את האפשרות הזו, מכשירי ChromeOS יכולים להתחבר אוטומטית רק לרשתות Wi-Fi שהוגדרו לארגון.

1. במסוף Google Admin, נכנסים לתפריט מכשירים רשתות.

   מעבר ל"רשתות"

   נדרשת הרשאת אדמין להגדרות של מכשיר משותף.

2. (אופציונלי) כדי להחיל את ההגדרה רק על מחלקה או על צוות, בצד, בוחרים יחידה ארגונית.
3. לוחצים על הגדרות כלליות חיבור אוטומטי.
4. מסמנים את התיבה רק רשתות מנוהלות יכולות להתחבר באופן אוטומטי.
5. לוחצים על שמירה. לחלופין, אפשר ללחוץ על שינוי מברירת המחדל לגבי יחידה ארגונית מסוימת.

   אם מאוחר יותר רוצים לשחזר את הערך שעבר בירושה, לוחצים על ירושה.

הערה: גם כשההגדרה הזו מופעלת, המשתמשים עדיין יכולים לחבר ידנית את מכשירי ChromeOS שלהם לרשת לא מנוהלת על ידי חיבור כבל אתרנט למכשיר. כשכבל אתרנט מחובר, המכשיר מתחבר אוטומטית לרשת הזמינה, גם אם המשתמשים לא מחוברים לפרופיל מנוהל.

איך פועל החיבור האוטומטי לרשתות EAP-TLS במכשירים עם Chrome מגרסה 40 ואילך

אם אתם מתחברים ל-EAP-TLS (רשת שמגובה באישור לקוח) במכשירי ChromeOS עם Chrome מגרסה 40 ואילך, מכשירי ChromeOS מבצעים את הפעולות הבאות:

• התחברות אוטומטית ל-EAP-TLS (רשת שמגובה על ידי אישור לקוח) אחרי שתוסף מתקין אישורי לקוח.
• אחרי ההתחברות הראשונה (גם עם פרופיל זמני), אם יש אישור מכשיר ורשת EAP-TLS, תעברו שוב באופן אוטומטי לרשת שמגובה על ידי אישור.
• אם הוגדרה במסוף Admin רשת מנוהלת כלשהי ברמת המכשיר (לא בהכרח כזו שמגובה באישור), במסך ההתחברות המכשיר יתחבר באופן אוטומטי לרשת המנוהלת עם רמת האבטחה 'הגבוהה ביותר'.

איך פועל החיבור האוטומטי לרשתות שהן לא EAP-TLS במכשירים עם Chrome בגרסה 40 ואילך

ברשת 802.1X שהיא לא EAP-TLS ויש לה פרטי כניסה ייחודיים שמשויכים לכל משתמש, כל משתמש צריך להתחבר ידנית לרשת 802.1X בפעם הראשונה שהוא נכנס למכשיר הזה. ההגדרה הידנית הזו נדרשת גם אם מפעילים את הגדרת החיבור האוטומטי ומגדירים את פרטי הכניסה באמצעות משתנים. אחרי שהמשתמש מתחבר באופן ידני בפעם הראשונה, פרטי הכניסה נשמרים בפרופיל שלו במכשיר. בכניסות הבאות, הם יתחברו לרשת באופן אוטומטי.

רלוונטי ל-Chrome בגרסה 72 ואילך.

אם מפעילים את החיבור האוטומטי ויש כמה רשתות זמינות, מכשיר ChromeOS בוחר רשת לפי סדר העדיפויות הבא. אם כמה רשתות עומדות בתנאים של כלל מסוים, המכשיר יחיל את הכלל הבא ברשימה כדי לבחור ביניהן.

1. טכנולוגיה – המכשירים מעדיפים רשתות אתרנט על פני Wi-Fi, ורשתות Wi-Fi על פני רשתות סלולריות.
2. העדפת רשת – המכשירים מתחברים לרשת ה-Wi-Fi המועדפת שהמשתמש הגדיר. פרטים נוספים זמינים במאמר ניהול רשתות Wi-Fi > העדפת רשת.
3. מנוהלות – המכשירים מעדיפים רשתות מנוהלות שהוגדרו באמצעות כללי מדיניות, על פני רשתות לא מנוהלות עם הגדרות של משתמשים או מכשירים.
4. רמת אבטחה – המכשירים מעדיפים רשתות שמאובטחות באמצעות TLS על פני רשתות שמאובטחות באמצעות PSK. המכשירים בוחרים רשתות פתוחות רק אם אין רשתות TLS או PSK זמינות.
5. רשתות שהוגדרו על ידי המשתמשים מקבלות עדיפות על פני רשתות שהוגדרו על ידי המכשיר.